שמחת תורה תרצ"ג (אוקטובר 1932): שמואל נולד בעיירה רדאוץ שבחבל בוקובינה, צפון רומניה. בן לחנה ויעקב ז"ל, ואח קטן לרבקה ז"ל.

שנות המלחמה והגרוש (1941–1944): בגיל 9 בלבד גורש עם אמו ואחותו למחנות העבודה בטרנסניסטריה, שם שרדו בתנאים תת-אנושיים קשים ביותר. בקיץ 1944, עם שחרור האזור מידי הגרמנים על ידי כוחות הצבא הרוסי, החלה חזרתם לרומניה, ובסופו של מסע תלאות ארוך שבו לעיר הולדתם רדאוץ.

המעבר לבוקרשט (1948): שמואל עבר יחד עם אמו לעיר הבירה בוקרשט, שם נקלט במסגרת פנימייה מקצועית ורכש מקצוע לחיים.

שירות צבאי ועבודה: התגייס לצבא רומניה ושירת במשך שנתיים במטה הצבא בבוקרשט. לאחר שחרורו, החל לעבוד בחברת אינסטלציה, ובמהלך כל השנים הללו התמיד והגיש בקשות רשמיות לקבלת אשרת עלייה לישראל.

העלייה לישראל וטעות הסופר בשם המשפחה (סוף 1959): לאחר שנים של ציפייה, קיבל שמואל יחד עם אמו את אשרת היציאה המיוחלת. במהלך הרישום בעת העזיבה, נפלה טעות סופר מצד הפקיד שנתן את האשרה, אשר החליף אות אחת בשם המשפחה ובכך שונה השם מ"ראוכבך" ל"ראושבך". האם, סבתא חנה, הבינה את גודל השעה והפצירה שלא להתעכב בשל בירוקרטיה ולצאת לדרך בהקדם האפשרי. וכך, ליווה שם המשפחה החדש את השושלת מאז ועד היום.

המסע המפרך ארצה (ינואר 1960): המסע לישראל ארך שבועיים ימים; מרומניה נסעו ברכבת לווינה, שם שהו מספר ימים, משם המשיכו לנאפולי שבאיטליה, ומנאפולי הפליגו במשך שמונה ימים באונייה עד לעגינה המרגשת בנמל חיפה בינואר 1960.

ההתאקלמות בארץ (1960–1962): עם הגעתם ארצה קיבלו מגורים בגבעת המורה הסמוכה לעפולה. שמואל השתלב כשכיר בחברת "חרות" בתחום האינסטלציה. בשנת 1962, מתוך שאיפה להתפתח מקצועית ולהרחיב את אפשרויות התעסוקה, עבר למרכז הארץ, התיישב בקריית אונו, וכעבור תקופה קצרה יצא לדרך עצמאית.

הקמת הבית ואובדן האם

מאי 1963: שמואל הכיר את אהבת חייו, אווה, בזכות שידוך שנעשה על ידי חבר משותף מרומניה, שהיה שכן של אווה בנצרת עילית.

נובמבר 1963: בעיצומו של הפרק המבטיח בחייו, חווה שמואל אובדן כבד כאשר אמו המסורה, חנה ז"ל, הלכה לעולמה בגיל צעיר לאחר מאבק במחלת Cancer.

18 במרץ 1964: ארבעה חודשים לאחר פטירת אמו, נישאו שמואל ואווה באולם שמחות בחיפה. יחד הקימו בית חם המושתת על ערכים, צניעות ואהבה.

מסורת של עבודה ותרומה לקהילה

בשנת 1967 החליט שמואל לסיים את פרק עבודתו כעצמאי והתקבל לעבודה באוניברסיטת בר-אילן. הוא השתלב במערך האחזקה של המוסד והיה אחראי על מערך האינסטלציה בקמפוס. שמואל זכה להערכה עצומה על מקצועיותו ומסירותו, ועבד באוניברסיטה במשך 32 שנים רצופות, עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1999 בגיל 67.

במקביל לפועלו המקצועי, שמואל היה מעורב עמוקות בחיי הקהילה והיה פעיל בולט בבית הכנסת המרכזי של קריית אונו. הוא לקח חלק נכבד ומרכזי בבנייתו של בית הכנסת, וכאות הוקרה על פועלו ותרומתו להקמת המבנה, שמו מונצח על כותלי בית הכנסת עד היום.

שושלת הדורות – פרי בטנם

מתוך אפר השואה והקשיים הרבים, זכה סבא שמואל להקים משפחה ענפה, המהווה עדות ניצחת לניצחונו האישי והלאומי.

ילדיו:

• חנן – נולד ב-6.1.1965

• חיים ראובן – נולד ב-5.5.1968

• נורית – נולדה ב-19.12.1973

נכדיו ונכדותיו:

סבא שמואל היה סבא גאה ותומך לתשעה נכדים ונכדות שהיו מוקד שמחתו:

• ספיר (1990)

• ניצן (1992)

• אופיר (1998)

• גילי (1998)

• נועם (2002)

• יואב (2007)

• אורי (2009)

• איתי (2012)

• אופק (2014)

ניניו:

שמואל זכה לרוות נחת ולחבק בחייו שני נינים, ושושלת הדורות המשיכה להתרחב עם לידתם של נינים נוספים לאחר פטירתו (ובעזרת השם שירבו עוד בהמשך):

• סול חי (2020) – זכה להכירו

• אריאל (2021) – זכה להכירו

• ריי (2023)

• ארי יצחק (2025)